טופים וגוזיות: הטרנד של 2019
הצבעים הנכונים של 2019 יעיפו אתכן לאחור
זה התחיל בטפטופים, אבל הפך ממש למבול. שנות השמונים חוזרות בענק, והפעם לא מדובר רק במוזיקה, עיבודים מחדש לסדרות בטלוויזיה (מישהו אמר וונדר וומן?) ובעמודי פייסבוק שמדברים על משחקי אטארי. עכשיו גם לובשים את זה, וזה בא בהגזמה ובצבעים הכי בולטים, כאלה שעד לפני כמה שנים נחשבו בלתי-לבישים. קים קרדישיאן הודיעה על כך סופית ובאופן חגיגי כשרכשה מרצדס חדש בצבע צהוב ניאוני. כן, צהוב ניאוני. יחד עם עוד כמה צבעים שבעבר היו גורמים לריפלקס הקאה, הפך הצהוב הניאוני לאחד הצבעים המובילים של שנת 2018, ואתו אוסף של צבעים זרחניים, שאף אחד לא ראה מקרוב מאז שערוץ 2 הנסיוני הפסיק את שידורי הנסיון שלו, מתישהו בתחילת שנות התשעים. מראות קשים, אבל גם מקסימים.
לא כאן בשביל צבעים נחמדים
זוהי בלי ספק מתקפה. גם את תהיי לבושה בניאון, ובקרוב מאוד. זה לא משנה איפה את קונה את הבגדים שלך (כנראה ב-"הודיס"), או מה משפיע עלייך במיוחד כשאת מחליטה מה לקנות (פרסומות של "הודיס"?), כך או כך ברור שלא תהיה לך ברירה: הסווטשירט הבא שתלבשי יבלוט בשטח כמו קסדה של עובד באתר בניה. אי אפשר להתחמק מזה יותר. ניאון זה מיינסטרים. נכון שאפשר ללכת על שנות השמונים בצורה עדינה יותר, כלומר לבחור למשל גווני פסטל מינימליסטיים יותר, צבעי קרם, בננה, מנגו ומלון, אבל מה הטעם לחזור חזרה בזמן אם לא עושים את זה עד הסוף? הניאון הוא מפתיע, מחשמל, מטריד, מציק. הוא הצהרה, ואולי גם זה חלק מגל שינוי התודעה הנשי שעובר על העולם. נשים הן כאן לא בשביל ללבוש בגדים בצבעים נחמדים. מעכשיו אי אפשר יהיה להתעלם מהן.
התמימות המתוקה של פעם
ניו-יורק הייתה הראשונה ליפול כמו אגס צהבהב ובשל לסל הצבעוני של טרנד שנות השמונים. זה התחיל השנה עם טום פורד והמשיך עם מארק ג'ייקובס, שניהם לא התביישו לכלול בתצוגות שלהם כתפיים גבוהות ועוד אובייקטים שכולם כבר חשבו שעברו לנצח מן העולם. למגמה הצטרפו מכנסי ג'ינס מכובסים ומעילי עור בגווני אייטיז. חומרים כמו ניילון ופלסטיק התחילו לצוץ בכל פינה של כל חנות בגדים שמכבדת את עצמה בצד הצפון מזרחי של ארה"ב, ומשם אי אפשר היה לעצור את זה. מי שלובשת אייטיז אומרת על עצמה ששום דבר לא מבהיל אותה – היא לא פוחדת להיראות בומבסטית. ואולי יש כאן גם מגמת נגד לטרנד ההיפסטרי שהשתלט על עולם האופנה בשנים האחרונות. חזרה אחורה אל עידן שבו שום דבר לא היה מעודן או אירוני (בזמן אמת, לפחות). וול סטריט הייתה ה-מקום להיות בו, כולם היו קופצניים (לפני הדיכאון של הניינטיז) והיה נראה שאין יותר דאגות בעולם. אולי דווקא כי היום העולם מלא בדאגות יותר מכל עידן אחר, כולם רוצים לחזור לתמימות המתוקה הזאת.
צבעוני, שמח, מלא באמירה
בכל מקרה, גם אם את לא ריהאנה (שגם היא כבר משתכשכת בקביעות בגווני ורוד-מאובק), תוכלי למצוא ב"הודיס" טופים או גוזיות בצבעים החמים של 2018, סליחה, של 1988. כמעט כל צבע יכול להפוך לפלורוסצנטי בטיפול הנכון, ולמעשה – לא חייבים שהכול ייראה כאילו טבע הרגע בבריכה של מדוזות זרחניות. אפשר לדבוק ברפרטואר קצת יותר סולידי – אפילו לבן ושחור – ומדי פעם להוסיף איזה כתם ניאוני, שיקפיץ הכול החוצה, כמו תבלין שאחריו חייבים לשתות בקבוק שלם של מים. ניאון ירוק? כמובן. ניאון כחלכל? בקלות. זה צבעוני, זה שמח, זה מלא באמירה. אלו בגדים שאי אפשר להסתתר בתוכם – וזה היה בדיוק התפקיד שלהם בשנות השמונים העליזות. כל תכנית כושר, בארץ ובעולם, התהדרה בשניים או שלושה מדריכים וקהל של עשרות מתאמנות (או מתאמנים) כולם מקפצים בגווני שלטי פרסומת שאיבדו את שפיותם. אבל בואו נכיר במציאות: אנחנו כבר לא בשנות השמונים. ולכן, גם אשר בוחרים בגווני הניאון הפרועים ביותר כדאי לשמור על פרופורציה. אפשר להישאר רק עם עגיל סמלי בצבעי האייטיז, או לדבוק במשקפי שמש שמסנוורות את כל מי שרואה אותן, אפילו את השמש עצמה. אבל זה יהיה קצת חבל, לא?
אייטיז זה הגזמה
ברור שזה יהיה חבל. כי אייטיז זה הגזמה. והשחור והלבן יכולים לחפש את החברים שלהם (לפחות בסתו הקרוב…) יש חוק אחד ברור בכל מה שקשור לאופנה: אי אפשר להגזים אם עסוקים בלשמור על פרופורציות. באייטיז אפשר היה למצוא כל דבר בצבעי ניאון. תסתכלו בקליפ של מדונה או של בוי ג'ורג' מהתאריך הנכון, ולא תוכלו לפספס זאת. כפפות ניאון, מגפיים, גרבי ניאון, נעלי ניאון ועניבות ניאון. ורוד לוהט, צהוב צרחני ופוקסיה אלקטרונית, הכול מעורבב לסלט זרחני שכל הזמן זז ומתערבל. מה הטעם, אם ככה, לבחור רק בפריט אייטיזי צנוע אחד? זה יותר גרוע מלא לבחור בכלל. לכן, ב-2018, הטרנד אומר: עופי על עצמך. תרגישי כמו בסרט של הווארד יוז (יפה בוורוד ניאון, למשל). כי הרי גם הטרנד הזה יחלוף מתישהו, ונישאר עם השחור והלבן הנצחיים, שתמיד מעקמים את הפרצוף שלהם כשהם רואים יותר מדיי סגול זוהר בסביבה.